<h1>פסקי שכל טוב הלכ' נט"י סימן ט"ו</h1>
<h2>דף קה.</h2>
וראיתי כתוב בשכל טוב, מאן דמזלזל בנטילת ידים בר נידוי הוא. שהרי [ברכות י"ט ע"א] רבותינו נידו את אלעזר בן הנר שפיקפק בנטילת ידים ומת בנידויו וכשמת שלחו ב"ד והניחו אבן גדולה על ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו ב"ד סוקלין את ארונו. [שבת ס"ב ע"ב] והמזלזל בנטילת ידים גורם [עניות] בביתו, ולא אמרן אלא [דלא] משא כלל אבל משא ולא משא לית לן בה. וראיתי בשכל טוב. מים ראשונים מצוה ומים אחרונים חובה ואמצעיים רשות. בין בשר לגבינה, אי אכיל גבינה ורוצה לאכול בשר (ו)אפילו אמצעיים חובה. אבל בין בשר לבשר או בין גבינה לגבינה וכיוצא בהן רשות. מים ראשונים נוטלין בין לתוך הכלי בין על גבי קרקע, מים אחרונים אין נוטלין (אלא) ע"ג קרקע מפני שרוח רעה שורה עליהן. [ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב מפני מה אמרו חכמים מים אחרונים חובה מפני שאדם אוכל אחר סעודתו מליח, ויש בה מלח סדומית שמסמא את העינים. אמר אביי מישתכחת כי קורטא בכורא. כלומר (ברימון) [כקרטין] של מלח (בשלשה) [בשלשים] סאין.
<h2>דף קו.</h2>
כי אתא רבין אמר מים ראשונים האכילו בשר נבילה מים אחרונים הרגו את הנפש. פירוש מים ראשונים האכילו בשר נבילה, דההוא שישב על השולחן ולא נטל ידיו, וכסבור בעל הבית שהוא חנוני גוי, והביא לפניו בשר חזיר, ואכלו. מים אחרונים הרגו את הנפש. פירוש דההוא דאפקיד (כיכא) [כיסא] דדינרי לאיתתיה. אכל עדשים ויצא לשוק ולא נטל מים אחרונים לידיו. והיה שם רשע שראה שזה נתן הכיס לאשתו. ובא אותו רשע אל האשה ואמר לה תני לי את הכיס שנתן לך בעליך, אמרה תן לי סימן, אמר לה הרי לך סימן, שאכל עמך גריסין של עדשים היום. ונתנה לו הכיס והלך לו. וכשבא לביתו וסיפרה לו הדברים [כעס עליה] וגירשה. ורבא אמר הרגה.
<h2>דף קז.</h2>
וראיתי כתוב בספר שכל טוב למה אומרים על נטילת ידים ומה לשון נטילת ידים. כלי היה בבית המקדש, נטלא שמו, ונוטלין מים לידים ממי כיור ומחזקת רביעית הלוג. וכן נמי אתקין רבי יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא.
